בתוך "סיפורה של גב' מלכה", שהגיעה לרבי בתור נערה מבית יתומים, וזכתה לקבל הכוונות והדרכות מהרבי, אנו מוצאים את האפיזודה הבאה (פורסם ע"י הרב שלום בער אבצן, מחנך בישיבת חב"ד באאושן-פארקווי, ובא כאן בתרגום מאנגלית. ראה מקור בתחתית הכתבה):
פעם, באחת מפגישותיי עם הרבי ליד המדרגות בקידמת 770, הייתי מאוד חולה. סבלתי מכאבי ראש חמורים מסוג מיגרנה וסינוסיטיס גם יחד. בנוסף, סבלתי מכאבי אוזניים קשים מאוד. לפעמים הכאב היה כה חזק, שכלל לא תפקדתי. ניגשתי לטיפולים רפואיים מקצועיים ונטלתי תרופות, אולם כל זה לא הועיל. הרופאים החלו לחשוש שמקור הכאב רציני יותר, ודאגו לחיי.
שיתפתי את הרבי במצבי, והוא אמר שמוזיקה לא–יהודית יכולה לפגוע קשות בנשמה רגישה, ולעיתים זה יכול להתבטא במחלה פיזית. – לא סיפרתי לפני כן לרבי שאני נהנית מאוד מהאזנה למוזיקה פופולארית, לא–יהודית, לפעמים במשך שעות ברציפות. זה השרה עלי רוגע והיה מענג ומהנה, ואפילו תוך כדי עבודה הייתי מקשיבה למוזיקה לא יהודית.
כדי לברר את כוונת דברי הרבי, שאלתי: האם הרבי מתכוון שאאזין למוזיקה יהודית, חסידית או חב”דית באופן בלעדי? הרבי ענה שהאזנה לניגוני חב”ד הינו כתרופה לגוף ולנפש (אני לא בטוחה שאלו היו מילותיו המדויקות, אולם זו היתה המשמעות, וכך הבנתי אותו).
פסקתי לחלוטין להאזין למוזיקה לא–יהודית, והקפדתי להאזין לניגוני חב”ד פעם בשבוע או יותר.
זמן קצר לאחר שחוללתי את השינוי, הכאבים נעלמו. כל הטיפולים והתרופות שלקחתי עד כה, הועילו מעט מאד. ההימנעות שלי מהאזנה לשירים לא–יהודיים, והאזנה לניגוני חב"ד, היו התרופה שמיגרה את המחלה.
מלכה
עד כאן לשון הסיפור.
על מנת לבחון האם המסקנות שלי מן הסיפור (שיבואו להלן) מכוונות ומדויקות, בקשתי להתעניין אצל גב' מלכה, לאיזו מוזיקה היא הייתה מאזינה לפני זה. קבלתי את תשובתה, להלן תרגום שלי מאנגלית:
"הייתי מקשיבה לכל מוזיקה, לפי מצב הרוח.
יש לציין, שמוזיקה "פופולרית" לפני כמה עשורים הייתה "עדינה" יותר מאשר הרעש של מוזיקה של היום. אפילו ה"רוק" היה מתון יותר, היום קוראים לזה "מוזיקה קלה" או "רוק קלאסי".
בתקופת התבגרותי, ה"ביטלס" היו פופולאריים, לצידם "סיימון וגרפונקל" ועוד. [מלכה מסבירה את היחס בין המוזיקה של אז למוזיקה של היום, בדימוי להבדל בין מוזיקה חסידית של אז כגון מקהלת "פרחי", "שדי חמד", לזו של היום שהיא הרבה פחות עדינה ונשמתית].
הרבי פשוט יידע אותי, שמוזיקה חילונית (במקור: secular music) עלולה להזיק לאנשים רגישים.
כאשר המשכתי לשאול האם עלי להאזין רק לניגוני חב"ד, הוא לא אמר שאני חייבת, כי אם יידע אותי שלניגוני חב"ד יש כוח של ריפוי.
היגיינה מוזיקלית
האמת היא שהוראת הרבי הנ"ל בקשר למוזיקה - זה לא איזה עניין 'רוחני' בלבד כפי שאתם עלולים לחשוב.
הסיפור הזה נתמך על ידי מחקרים מדעיים של מוזיקולוגים, אבל לצערנו, "מושתקים" לגמרי ולא זוכים להגיע אל ידיעת הקהל הרחב.
שלא כמו על כל חפיסת סיגרייה שחתומה בשלט אזהרה של סכנה מאיימת, באמת חותמת כזו הייתה צריכה להתנוסס על כל תקליט או ערוץ של מוזיקת טראנס.
המחקרים מדברים גלויות על כך, שמוזיקה שהיא דיס-הרמונית, מפרה את ההרמוניה והאיזון הפנימי של האדם, הן את האיזון הנפשי והן את ההרמוניה במערכת החיסונית והפיזית של האדם.
המון מוזיקה היום היא ביטוי של מידות גסות, כעס (בטח יצא לכם לשמוע "זמרים" שבמקום לשיר, ממש צועקים תוך כדי המוזיקה), כל הפרסומאים ושלא לדבר על סרטים משתמשים במוזיקה של מניפולציה, גירוי היצרים – כמובן בשביל למכור יותר, לסחוט כסף מלקוחות, בתור חלק ממניפולציה מכירתית הרווחת היום השוק בכלל.
אבל מעבר לגסות ופראות, המוזיקה מגבירה מתח, לחץ, פחדים, מגדילה את רמת הדכאון, ובסופו של דבר את השוק של הפסיכיאטרים וטיפולים תרופתיים, לצערינו.
הרבי מציע דיאטה מוזיקלית. דבר מעניין, בהמון מחקרים של מוזיקותרפיה, לצד התוצאות היפות, מציינים שיתרון הטיפול הוא – שאין לו תופעות לוואי.
מוזיקה של עולם התוהו, היא מזיקה, גורמת לשבירת הכלים.
מוזיקה של עולם התיקון, של הרמוניה, יוצרת איזון פנימי, מגבירה את התקווה והביטחון (כפי שכתוב בלוח היום יום י"ג סיוון), משקפת את ההשגחה הפרטית על כל היצורים (במישור המוזיקלי – צלילים), מכוונת את האדם למקומו הנכון ולייעודו עלי אדמות.
אז נסו את זה בבית.